יום ראשון, 8 בינואר 2012
אתגרשת מס' 4: הכנסת מעוז הדמוקרטיה – האומנם?
הצעת החוק שבחרתי לעסוק בה היא הצעת חוק שהועלתה בשנת 2008, בראשית ימי הכנסת ה-18 לשלילת מימון וסיוע תקציבים מסרטים שיוצריהם אינם חותמים על הצהרת נאמנות למדינת ישראל.
מטרות השיעור:
- התייחסות לחשיבות חופש הביטוי באמנות בכלל ובקולנוע בפרט גם כשהדעות המובעות בסרט יכולות להיות מקוממות.
- הבנה כי חופש ביטוי היא עמדה עקרונית ולא עמדה התלויה בהזדהות עם הגורם היוצר.
פתיחה:
צפייה בקטע מהסרט "ג'נין, ג'נין".
עם סיום הצפייה לשאול את התלמידים:
- מה הרגשתם במהלך הסרטון?
- כיצד מוצגת מדינת ישראל בקטע הסרטון מהסרט "ג'נין, ג'נין"?
- האם סרט כזה צריך, לדעתכם, להיות מוצג במדינת ישראל?
- האם סרט כזה צריך לקבל סיוע למימון הפקתו?
תיאור הרקע: הסרט ג'נין ג'נין הוא סרט דוקומנטרי שנוי במחלוקת של הבמאי הערבי-ישראלי מוחמד בכרי, שהוכן בעקבות הקרב שניהל צה"ל במחנה הפליטים ג'נין במסגרת מבצע "חומת מגן", אליו יצאה ישראל בשנת 2002.
בעקבות מספר סרטים שעוררו מחלוקת פוליטית, והציגו את הבעיה שבין ישראל לפלסטינים מנקודת התבוננות ביקורתית ביחס למדינת ישראל היה בשנת 2008 ניסיון לחוקק חוק שיגביל מימון ליוצרים בתעשיית הקולנוע שאינם מצהירים אמונים למדינת ישראל.
הצעת חוק הקולנוע – לפיה כתנאי לקבל מימון ציבורי, יהא כל הצוות של הסרט חייב בהצהרת אמונים למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לסמליה וכיוצ"ב. המדובר בפגיעה בחופש הביטוי, חופש המחאה וכן בחופש האמנותי והיצירתי. ושוב – אך ורק של מחנה פוליטי, לאומי וחברתי אחד.
הצעת החוק עוררה מחאה גדולה מצד אמנים וארגונים לזכויות אדם.
דיון בכיתה:
- האם אתם רואים קשר בין הסרטון שראיתם לבין הצעת החוק?
- חשבו מה יכולים להיות הטיעונים בעד החוק.
- מהם הטיעונים נגד החוק?
- מהי עמדתכם האישית?
- האם אתם רואים בהצעת חוק זו פגיעה בזכויות אדם או פגיעה בדמוקרטיה?
קראו את הכתבה הבאה (מצורף קישור) והתייחסו לשאלות הבאות:
- מהן הסכנות שבקבלת חוק כזה?
- מהן זכויות האזרח הנפגעות מהחוק?
- שימו לב לטיעונים של יוזמי החוק – מהם הטיעונים שלהם בעד החוק?
- קראו את דבריו של הסופר אתגר קרת – האם אתם מסכימים איתו שדווקא מימון של סרטים המבטאים ביקורת כלפי מדינת ישראל יקדם את דימויה של ישראל כמדינה דמוקרטית?
- האם השתנו עמדותיכם ביחס לחשיבות חופש הביטוי ביצירות אמנות? מה עמדתכם בעניין החוק שהוצע?
לסיכום:
אני רוצה לסכם את השיעור בנימה אישית:
באפריל 2002 בעת מבצע "חומת מגן" אחי היה בין הלוחמים במקום. דאגתי לו מאוד, והיו אלה ימים קשים ביותר. הוא לא נפגע וחזר בריא ושלם הביתה, אבל כשהכנתי את השיעור נזכרתי באותם ימים קשים.
ולמרות הכאב אני סבורה כי מדינה דמוקרטית היא מדינה שבה יש חופש ביטוי לכולם ויש להקצות מקורות מימון במידה שווה. אני נוטה להסכים עם האמירה של אתגר קרת ביחס לדימויה של ישראל בעולם. צריך לזכור שערכים אינם נמדדים כשיש הסכמה והכול פשוט אלא דווקא אל מול דילמות קשות.
אתגרשת מס' 3: החיבוק הגדול
הרעיון של השדרן בני בשן נובע מכוונה טובה. בימים של קוטביות ועימותים קשים יש רצון לראות שמעבר לחילוקי הדעות הקשים אפשר לראות את האדם. אני לא חושבת שהרעיון הוא פתאטי, יש לו ערך ביצירת רגע אחד של חיוך וקרבה בין אנשים העובדים ביחד למען מדינת ישראל. יש ערך ביכולת לנסות וליצור קרבה בין ח"כים שתפיסתם עולמם מנוגדת משום שהיא מעודדת פלורליזם ויכולת שיח והידברות. כשחיים בחברה דמוקרטית חשוב להימנע משנאת חינם בין יריבים פוליטים ולעודד יכולת אמפתית לעמדות שונות.
ח"כים רבים לא השתתפו בחיבוק הגדול ונראה כי יש לכך מספר טעמים. מהכתבה עולה כי חלק מהח"כים רואים בכך צביעות משום שהחיבוק אמור להעיד על אכפתיות ואם במציאות הישראלית יש ניכור בין מגזרים שונים – אז מה יועיל החיבוק? – יש לי הערכה לעמדה זו המבקשת להתמקד בעשייה ובקידום הרגישות לצרכים החברתיים השונים ולא בגימיקים. לא מן הנמנע בעיני שחלק מחברי הכנסת מפחדים מיצירת אינטימיות שאולי תביא לטשטוש הגבולות בין העמדות, בבחינת: "אם אנחנו מתחבקים אז אין בינינו חילוקי דעות ופערים רעיוניים", וייתכן כי חלקם התייחסו בזלזול למחווה זו שגוזלת מהם זמן יקר שאמור להיות מתועל לעשייה חברתית מדינית ופוליטית.
בעקבות שמיעת הראיון עם פרופ' אורן קפלן התחדדו לי תובנות נוספות בקשר לחיבוק שבין חברי הכנסת – הרי לא פעם חוברים ח"כים ממפלגות שונות ומנוגדות למען הצעות חוק משותפות. היכולת לפעול יחד מתוך תחושת אחווה תגבר כשנוותר לרגע על חילוקי הדעות ונראה את האדם ואת רגשותיו.
קשה לי להפריד בין פנייה אל הרגש לבין פנייה אל השכל. לעתים קרובות אני משלבת בהוראתי התייחסות לרגשות העולים מהלמידה, זה נכון, למשל, בשיעורי ספרות המציגים את האדם הבודד מול החברה שלא פעם מעוררים התייחסות אישית של תלמידים בכיתה.
באשר לחילוקי דעות בין תלמידים – אני נזכרת עכשיו בסיטואציה של אווירה חברתית קשה באחת הכיתות שחינכתי, שהיו בה עימותים רבים ואירועי אלימות. אחת הדרכים להתמודד עם המצב הייתה יצירת פעילויות חברתיות שמחייבות שיתוף פעולה בין תלמידים גם אם אין ביניהם קשרים טובים. דוגמה לכך היא קיום פעילות חברתית שיש בה חלוקה לקבוצות לפי החלטת המורה. התלמידים נאלצים לשתף ביניהם פעולה (לעתים גם במשימות פיזיות) וכך הקרח ביניהם עובר תהליך של הפשרה.
אתגרשת מס' 2: הרכב הכנסת ה-18
1. מרינה סולודקין, חברת קדימה, משתייכת לאופוזיציה. סולודקין איננה מכהנת כשרה היות שמפלגתה היא מפלגת אופוזיציה. בעבר כיהנה כסגנית השרה לענייני קליטת עלייה. זוהי הכנסת החמישית שמרינה סולודקין חברה בה. סולודקין עלתה ארצה בשנת 1991, ונבחרה לראשונה לכנסת בשנת 1996 עם מפלגת ישראל בעלייה בראשות נתן שרנסקי. היא בעלת תארים בגיאוגרפיה פוליטית וכלכלה וכיהנה כפרופסור בתחומי הכלכלה. היא שולטת בשפות רבות: צרפתית, סינית, רוסית ואנגלית וחובבת שירה. היא רואה עצמה מייצגת בכנסת את הקול הנשי, קולות העולים ונפגעי עבודה.
נוכחותה בכנסת רבה מאוד ולראיה מספרם הרב של הצעות החוק שהיא מעלה. היא העלתה הצעות חוק בנושאי ביטוח ופנסיה, בנושאים הקשורים בדיני עבודה, בשיפור תנאי חייהם של ניצולי השואה ועוד.
במהלך חודש דצמבר גילתה סולודקין מעורבות רבה בפעילות נגד הדרת נשים, השתתפה בכינוסים שונים ונאמה. בין היתר יצאה כנגד יושב ראש הכנסת רובי ריבלין שהחליט לסגור את מקהלת הכנסת שבה הייתה סולודקין חברה רק כדי לא לעורר את זעם החרדים. ניכר כי היא פעילה מאוד ונמצאת בקשר מתמיד עם האזרחים באמצעות הפייסבוק.
1. אורלי לוי-אבוקסיס, חברת ישראל ביתנו. גדלה במשפחה ברוכת ילדים ובעלת תודעה פוליטית. היא בעלת השכלה משפטית ומכהנת כסגנית יו"ר הכנסת וחברה בועדות העבודה, הרווחה והבריאות וכן בוועדה לזכויות הילד. לוי אבוקסיס אינה מכהנת כשרה בכנסת ה-18 למרות שמפלגתה חברת קואליציה. מתוך הכרותה עם אוכלוסיות בסיכון היא עומדת בראש השדולה למען ילדים ובני נוער בסיכון.
בקיץ 2010 כתבה עליה העיתונאית אסתי אהרונוביץ כתבה מחמיאה מאוד http://www.haaretz.co.il/misc/1.1210031 והדגישה את פעילותה החברתית למען ילדי פנימיות, ילדי אומנה וילדים בסיכון. בין היתר היא פועלת לחקיקה בתחום ליווי ודאגה לצעירים שמגיעים לגיל 18 ונפלטים ממסגרות חוץ ביתיות אל הרחוב. אסתי אהרונוביץ מדגישה בכתבתה את חשיבות פעולתה החברתית של לוי אבוקסיס המתמקדת בסיוע לשכבות החלשות והזקוקות להגנה.
בשבוע האחרון פעלה לוי אבוקסיס למען הארכת חופשת הלידה להורים שילדיהם מאושפזים כדי להביא להשוואת תנאיהם עם הורים שזכו להיות במחיצת ילדיהם מיד לאחר הלידה. חוק זה מסייע לפרנסתם של הורים לפגים וכן להורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים אחרים. הצעת החוק שלה עלתה לקריאה ראשונה ב-3.1.12
יום שישי, 6 בינואר 2012
אתגרשת מס' 1: הכנסת: נעים להכיר!
לכאורה סרטון אינפורמטיבי על עבודת הכנסת, הוועדות, קבלת ההחלטות והרגעים המכריעים. למעשה הסרטון משיג לא רק מטרת תוכן אלא גם הפעיל, אותי לפחות, מבחינת רגשית. לעתים קרובות הצפייה בחדשות וההיחשפות לשחיתויות של נבחרי הציבור מביאות אותי ליחס של ביקורת וציניות כלפי התנהלותם ויושרתם. אין ספק כי יש בכך מן האמת, וישנם מנהיגי ציבור שאינם ראויים לתפקידם, אבל אולי צריך לנהוג במידת הצניעות ולנסות לחיות לפי הערך של "הוי דן את כל האדם לכף זכות" (משנה, אבות, פרק א', משנה ו'), דהיינו – לנסות לראות מעבר לביקורת את העשייה היומיומית, האתגרים וההחלטות שנדרשים להם חברי הכנסת.
הסרטון עורר בי התרגשות, וחשתי כי אולי לעתים צריך לראות את נבחרי הציבור כאנשים המתמודדים עם שאלות הרות גורל באמת, שכמו כולנו גם מועדים לא פעם, אבל גם פועלים למען כולנו.
נראה לי חשוב להראות לתלמידים את הסרטון, הוא קצר, משקף באופן ממוקד את עבודת הכנסת ומציג רגעים מכוננים בתולדות העם. ביקרתי בכנסת עם תלמידים לפני כשנה, ואולי משום כך הסרטון לא חידש לי, אבל חשוב לראותו כי כפי שציינתי קודם מטרותיו אינן רק הקניית ידע, וחשוב לזמן מצבים של למידה והתבוננות חדשה גם על חומרים מוכרים.
קראתי את דבריי ונראה שהם משקפים תמימות... לא זו כוונתי, אלא ניסיון להתבונן בתמונה מאוזנת יותר על הראוי ועל הטעון שיפור.
הירשם ל-
רשומות (Atom)